סיגל ולדמן פיזיותרפיסטית התפתחותית לילדים ותינוקות
פעמים רבות בטיפול אני נתקלת בילדים עם לוז צפוף יותר משלי. יום ראשון שחיה, יום שני ריפוי בעיסוק, יום שלישי פיזיותרפיה, וזה לפני שהכנסנו ללו"ז חוג עם אמא, יצירה בארבע ידיים וחוג חיבור לטבע. נכון, יש ילדים שממש זקוקים לאקסטרה, נוסף על מה שנותן הגן והיומיום. שנות הגיל הרך הן שנות קסם, שבהן אפשר לקדם, ללמד, להטמיע תבניות תנועה וחשיבה, לשנות את מסלול חייו של ילד אולי. אני מאמינה גדולה בטיפול מוקדם ככל האפשר. אבל לפעמים מגיע אלי ילד כזה, עמוס וגדוש, ואני שואלת את עצמי האם אני רואה את הצורך בכל כך הרבה טיפול בו. לא עשיתי מחקר בנושא, אבל מנסיוני גיליתי שאלה הם בדרך כלל הבכורים.
הציפיה מהבכור שיגשים את משאלות ליבנו, שיהיה אולי מה שאנחנו לא הצלחנו, שיצליח, שישגשג, שיוכיח לנו שאנחנו לא צריכים לדאוג… מעמיס על הבכורים. שימו לב (אם יש לכם שניים ומעלה שכבר אינם תינוקות) – באיזו גיל הבכור לעומת הבאים אחריו הפסיקו לינוק / לאכול מבקבוק / "נגמלו" ממוצץ / "נגמלו" מחיתול / חדלו להירדם על הידיים וכו'? האם באמת הם היו בשלים לזה לפני האחים שלהם?
הו, הבכורה… כל כך הרבה יתרונות מגיעים איתה, ולא פחות חסרונות. אני לשמחתי לא התברכתי (או קוללתי) בה, נולדתי שנייה במשפחתי למזלי הרב. ואני שמחה על נזיד העדשים שקיבלתי. אחותי הגדולה פרצה לי את הדרך. כל מה שהיא נאבקה עליו עם הורינו, אני קיבלתי מן המוכן. כל הניסיונות שנעשו עליה, נחסכו ממני. ומי יודע, אולי גם כמה דאגות הוריות נחסכו ממני. וחוץ מזה אני אוהבת מאוד עדשים.
דרך החתחתים שעוברים הבכורים בחינוך הוריהם היא כל כך קשה, ממש משימה שלא מתאימה לילד. המסכן הקטן מקבל לידיו שני הורים לא מנוסים (אם נוציא רגע מן המשוואה את המשפחות במבנים הפחות נפוצים), אבודים בים עצות הסבתא והגוגל, מסתכלים ימינה ושמאלה ולא יודעים מתי זה בסדר שהילד ייחודי, שונה, בעל וריאציות – ומתי יש בעיה וצריכה להידלק נורה אדומה. זה בעצם התפקיד של אנשי התפתחות הילד – להצביע על נורות אדומות.
כמטפלת, אני לא מסכימה לטפל בכל ילד בכל תקופת זמן בחייו. אחת השאלות שלי בראיון עם ההורים (ועם הילד עצמו, במידה וכבר יודע לספר) היא איך נראה סדר היום של הילד.
אם הלו"ז של הילד שלכם צפוף, אם אין זמן פנוי למשחק, אם אין מתי להשחיל פליידייט עם ילדים מהגן – תעשו טובה, בעיקר אם הוא בכור – תורידו פעילות אחת לפחות. תנו לגדול בשקט.
יש לי עוד המון מה להגיד על עומס טיפולים בילד הזקוק לטיפול – נכנסים פה אלמנטים של תקופות למידה והטמעה, לקיחת אחריות הורית, עריכת שינויים בבית ובהתנהלות – אבל זה לפעם אחרת, בפוסט על שיעורי בית בטיפול.
