סיגל ולדמן

זוחלים קדימה: כל מה שכדאי לדעת על זחילת תינוקות

זחילה היא אחת מאבני הדרך המרכזיות בהתפתחותו של תינוק, ואולי המסובכת והמורכבת שבאבני הדרך. התינוק שואף לזחול מעצם קיומו בעולם, מהבנתו ש"ההר לא יבוא אל מוחמד", והוא יצטרך בשלב מסוים לארוז תיק ולהגיע אל ההר. המבוגרים רואים בכך סימן למוטיבציה תקינה אצל הילד, אינטליגנציה תקינה וכמובן מוטוריקה בשלה.

הם לא טועים, גם בעיני הפיזיותרפיה זחילה היא סימן חשוב מאוד בהתפתחות. אנחנו כאנשי מקצוע מסתכלים על פנים רבות של הזחילה (וכמובן, מתנצלת על ההתייחסות ל"תינוק" כיצור זכרי, מטעמי נוחות לשונית בלבד): מתי הוא זוחל, ואל עבר מה? באיזו מהירות הוא מגיע למטרה? כמה מאמץ זה דורש ממנו? כל הפרמטרים האלה, חשובים לא פחות מאופן הזחילה. כמובן שהשאיפה היא שתינוקות יזחלו על שש (ובהמשך אפרט למה), אבל כל עוד תינוקות זוחלים – פיזיותרפיסטים מרוצים.

מה הכי חשוב כשמדברים על זחילה?

קודם כל, והכי חשוב: הזחילה היא כלי הרכב של התינוק. היא האופן שבוא הוא מגיע למקומות שונים, ומשיג דברים שרוצה. עד הזחילה התינוק הוא תלוי לחלוטין. הדרך שלו להשיג דברים היא דרך תקשורת: בכי, צחוק, קריאות, מחוות והתחנחנויות למבוגרים. ברגע שהוא יכול לזחול, הוא פתאום תלוי פחות, ועצמאי הרבה יותר. רואים שינוי התנהגותי בתינוק שמתחיל לזחול: הוא פחות בוכה, יותר פעיל, ומתמלא בבטחון עצמי וסקרנות.

הזחילה מאפשרת לתינוק ללמוד המון על העולם: על חוקי הפיזיקה והכימיה – מה קר, מה חם, מה קרוב ומה רחוק. היא גם מלמדת את התינוק יחסים בין אישיים: מה קורה כשאני רחוק ממישהו? באיזה טון הוא ידבר אלי? הזחילה מאפשרת לתינוק להתנסות במקומות "אסורים", לקבל תגובה מההורה וללמוד על חוקי הבית, השפה והחברה.

מה המשמעות של זחילה, מעבר ל"להגיע מכאן לשם"?

תינוק שלא זוחל – לא שומע "לא". למה שישמע? הוא לוקח רק מה שנותנים לו, מכניס לפה רק צעצועים ונשכנים. אבל תינוק שזוחל – אוהו! מגלה שקעים חשמליים, את קערת האוכל של הכלב, לכלוכים מתחת למקרר, כפכפים… you name it – they'll find it.

המשמעות הרגשית של זחילה היא אדירה. אני יכול להתרחק ולהתקרב כרצוני. אני יכול לעשות משהו אסור. אני עושה, מקבל תגובה, בוחר איך להתייחס לתגובה. בין התינוק להוריו נבנים יחסים, המבוססים על תקשורת מרחוק: מילים ומחוות. התינוק לומד להכיר הבעות פנים, נימות קול וכוונה.

ההיבט הרגשי: ניסוי ה-Visual cliff

הסתכלו על הניסוי הפסיכולוגי המפורסם הזה* משנות ה60, תינוק זוחל על משטח לעבר אמו, ובדרך יש מכשול ויזואלי שנראה כמו מדרגה גדולה. למעשה הוא זוחל על משטח שטוח ושקוף, שמתחתיו יש הטעיה אופטית. התינוק לא יפול, אבל הוא לא יודע את זה. אמו של התינוק נמצאת מהעבר השני ולא מדברת איתו. אם הבעת פניה מראה אזהרה, חשש מהנפילה – התינוק לא יתקדם. כשהאם מחייכת ומעודדת, סיכוי רב שהתינוק יעיז ויתקדם לעברה.

הניסוי הזה מלמד אותנו שתינוקות יודעים לזהות את הכוונה של המבוגר (במקרה הזה – האם), ופועלים לפי הסימנים והבעות הפנים של המבוגרים. הלמידה הזו מתרחשת מיום הוולדו של התינוק, והיא מקבלת אספקט נוסף וחשוב כשהתינוק יכול להתרחק.

*ניסוי הvisual cliff שנערך בשנות ה60 ע"י Elanor Gibson & R.D. Walk, הוא ניסוי פסיכולוגי שנועד במקורו לבדוק את תפיסת העומק של התינוק האנושי, ולענות על השאלה האם חשש מגובה, או תפיסת העומק, הינם נרכשים או מולדים.

מבחינת האספקט הרגשי – כלל לא משנה איך התינוק זוחל! משנה הכוונה, המרחק אליו הוא יכול להגיע, המהירות שבה הוא זוחל – אבל ממש לא משנה אם הוא עושה זאת על הגחון, על הישבן או בזחילת שש.

כולם רוצים לזחול על שש: למה לא כולם עושים זאת?

אז כבר סיכמנו: בכל אופן של זחילה אפשר להגיע מכאן לשם. אבל עדיין… זחילה על שש היא ה-זחילה. הורים נכספים שילדיהם יזחלו על שש. למה, מה זה כל כך משנה? ובכן, בואו נמנה את היתרונות הבולטים של זחילה על שש:

  1. היא סימטרית: היא מחזקת את שני הצדדים של הגוף באותה מידה. שני הצדדים של הגוף צריכים להתנסות בפעולות של מוטוריקה גסה ועדינה, על מנת שהגוף ילמד לבחור צד מועדף בצורה איכותית בהמשך ההתפתחות (כתיבה, ציור, נגינה ופעולות רבות נוספות נסמכות על כף שלגוף יש צד מועדף. לכולנו יש יד מועדפת, רגל, עין ואוזן, והן לאו דוקא באותו צד של הגוף. הילד צריך להתנסות עד שגופו יכתיב לו מה הצד המועדף עליו).
  2. היא מחזקת: זחילה על שש משתמשת בקבוצות שרירים רבות, והיא רחוקה מהקרקע, כך שהשרירים צריכים לעבוד קשה על מנת לשמור את התינוק גבוה.
  3. היא בהצלבה: זחילה על שש מתשמשת בצד אחד של הגוף כנגד הצד השני (יד נגד רגל), שזו תבנית בסיסית שמופיעה בשלב יותר מאוחר בפעולות רבות של הגוף – הליכה, ריצה, רכיבה על אופניים ועוד. הפעולה הזו דורשת רוטציה במרכז הגוף, שנחשבת התנועה המתוחכמת ביותר שגוף התינוק יודע לעשות (במוטוריקה הגסה), ומעידה בדרך כלל על יכולות מוטוריות טובות.
  4. היא מהירה: תינוק שזוחל על שש יכול להגיע למהירויות כאלה, שמבוגר צריך לרוץ אחריו כדי לתפוס אותו.
  5. היא גבוהה: מזחילה על שש קל להיעמד ליד חפצים, כיון שגוף התינוק רחוק מהקרקע והוא כבר נמצא על הברכיים.

יש לזחילה על שש עוד המון יתרונות, ומובן למה כולנו רוצים שילדינו יזחלו כך. תינוק שזוחל על שש – סביר להניח שהוא בסדר מבחינה מוטורית. ובסדר, בעולמנו הטרוד והמאובחן, זה הרבה יותר מבסדר.

סוגי זחילה נפוצים נוספים

מדוע אם כן, קיימים דפוסי זחילה אחרים? בואו נקדיש רגע לאופני זחילה שונים: מה בכל זאת התינוק מרוויח כשהוא זוחל כך? כמובן, בכל זחילה קיימת ההתרחקות הרגשית מההורה, ומרכיב התקשורת בין ההורה והילד קיים, לא משנה איך זוחלים:

נורות אדומות: מתי הקושי בזחילה מצריך התייחסות וטיפול?

בנוסף לאופן הזחילה, נסתכל על עוד כמה פרמטרים לפני שנחליט אם הילד צריך להיבדק בפיזיותרפיה:

מה, בסוף כולם הולכים (או בתרגום חופשי: מה יקרה אם לא נטפל?)

הורים רבים שואלים את השאלה הזו: ואם הילד לא זוחל, אז מה? הוא יעבור ישר להליכה? הוא ידלג על הזחילה? תשובתי היא, שמרבית הילדים לא בקלות יוותרו על הזחילה. הדחף לראות "מה יש שם", כל כך חזק, שנדיר שילד לא יצליח להביא את עצמו להתגלגל, לזחול, לגרור או להסתובב על הטוסיק עד לשם.

אז האם לטפל בילד שלא זוחל? התשובה בעיני היא כן, כמובן. קודם כל, משנה לא רק ה"תוצאה הסופית" של ההתפתחות (מושג מוזר שאני שומעת המון מהורים. מה זו התוצאה הסופית? מתי מודדים אותה, ולפי מה?), אלא משנה גם הדרך, ואולי זה מה שמשנה יותר מכל. תינוק שלא זוחל, מגיל מסוים הוא תינוק מתוסכל מאוד. הוא מבין, רוצה, סקרן – ופשוט לא מצליח להגיע. תינוק כזה הוא גם בדרך כלל לא קל לטיפול, "מנדנד" הרבה כי דרישות הסקרנות שלו עלו.

לתינוק כזה מגיעה התייחסות לקושי, גם אם בגיל שנה וחצי הוא ילך "כמו כולם". בנוסף, ילדים רבים לא מצליחים לזחול בגלל סיבה מסוימת: גמישות יתר, היפוטוניה, קושי בתכנון תנועה או חולשת שרירים. כאשר נטפל בזחילה, נחזק גם את ה"צד החלש" הזה, וניתן לתינוק יותר סיכוי ליהנות מהמשך התפתחות תקין. ואם יש בעיה, כזו שעלולה להקשות עליו בהמשך – כדאי להתחיל לטפל כמה שיותר מוקדם,  כך שתוצרי ההתפתחות בעוד כמה שנים יהיו גבוהים הרבה יותר. למשל: לפעמים, הקושי בזחילה הוא הקושי בתיאום בין איברי הגוף, הנקרא דיספרקסיה, מצב שעלול להתבטא בגילאי ביה"ס כקשיי למידה. הטיפול עשוי להביא לקריאה וכתיבה טובים יותר, בטחון עצמי רב יותר, והישגים לימודיים, חברתיים וספורטיביים טובים יותר בהמשך.

חשוב לי לציין, כי הזמנים והגילאים המצוינים בכתבה ובאתר בכלל, הם משוערים, ממוצעים, ולא מדויקים  לתינוק ספציפי. אני לא אוהבת שמשווים כל דבר לנורמה, ואם משהו לא בנורמה מיד "רצים לטפל". אם יש בעיה, אני בטוחה שתשימו לב, היא כבר תפריע למשהו. עם זאת, אני מאמינה מאוד להורים, וכאשר מתקשר אלי הורה מודאג אני מוכנה להיפגש לאבחון גם אם לא יודעים לשים את האצבע על "מה מדאיג", אלא רק בשל דאגה כללית. מניסיוני, רוב ההורים יודעים על מה הם מדברים.

Exit mobile version