זוחלים קדימה: כל מה שכדאי לדעת על זחילת תינוקות

זחילה היא אחת מאבני הדרך המרכזיות בהתפתחותו של תינוק, ואולי המסובכת והמורכבת שבאבני הדרך. התינוק שואף לזחול מעצם קיומו בעולם, מהבנתו ש"ההר לא יבוא אל מוחמד", והוא יצטרך בשלב מסוים לארוז תיק ולהגיע אל ההר. המבוגרים רואים בכך סימן למוטיבציה תקינה אצל הילד, אינטליגנציה תקינה וכמובן מוטוריקה בשלה.

הם לא טועים, גם בעיני הפיזיותרפיה זחילה היא סימן חשוב מאוד בהתפתחות. אנחנו כאנשי מקצוע מסתכלים על פנים רבות של הזחילה (וכמובן, מתנצלת על ההתייחסות ל"תינוק" כיצור זכרי, מטעמי נוחות לשונית בלבד): מתי הוא זוחל, ואל עבר מה? באיזו מהירות הוא מגיע למטרה? כמה מאמץ זה דורש ממנו? כל הפרמטרים האלה, חשובים לא פחות מאופן הזחילה. כמובן שהשאיפה היא שתינוקות יזחלו על שש (ובהמשך אפרט למה), אבל כל עוד תינוקות זוחלים – פיזיותרפיסטים מרוצים.

מה הכי חשוב כשמדברים על זחילה?

קודם כל, והכי חשוב: הזחילה היא כלי הרכב של התינוק. היא האופן שבוא הוא מגיע למקומות שונים, ומשיג דברים שרוצה. עד הזחילה התינוק הוא תלוי לחלוטין. הדרך שלו להשיג דברים היא דרך תקשורת: בכי, צחוק, קריאות, מחוות והתחנחנויות למבוגרים. ברגע שהוא יכול לזחול, הוא פתאום תלוי פחות, ועצמאי הרבה יותר. רואים שינוי התנהגותי בתינוק שמתחיל לזחול: הוא פחות בוכה, יותר פעיל, ומתמלא בבטחון עצמי וסקרנות.

הזחילה מאפשרת לתינוק ללמוד המון על העולם: על חוקי הפיזיקה והכימיה – מה קר, מה חם, מה קרוב ומה רחוק. היא גם מלמדת את התינוק יחסים בין אישיים: מה קורה כשאני רחוק ממישהו? באיזה טון הוא ידבר אלי? הזחילה מאפשרת לתינוק להתנסות במקומות "אסורים", לקבל תגובה מההורה וללמוד על חוקי הבית, השפה והחברה.

מה המשמעות של זחילה, מעבר ל"להגיע מכאן לשם"?

תינוק שלא זוחל – לא שומע "לא". למה שישמע? הוא לוקח רק מה שנותנים לו, מכניס לפה רק צעצועים ונשכנים. אבל תינוק שזוחל – אוהו! מגלה שקעים חשמליים, את קערת האוכל של הכלב, לכלוכים מתחת למקרר, כפכפים… you name it – they'll find it.

המשמעות הרגשית של זחילה היא אדירה. אני יכול להתרחק ולהתקרב כרצוני. אני יכול לעשות משהו אסור. אני עושה, מקבל תגובה, בוחר איך להתייחס לתגובה. בין התינוק להוריו נבנים יחסים, המבוססים על תקשורת מרחוק: מילים ומחוות. התינוק לומד להכיר הבעות פנים, נימות קול וכוונה.

ההיבט הרגשי: ניסוי ה-Visual cliff

הסתכלו על הניסוי הפסיכולוגי המפורסם הזה* משנות ה60, תינוק זוחל על משטח לעבר אמו, ובדרך יש מכשול ויזואלי שנראה כמו מדרגה גדולה. למעשה הוא זוחל על משטח שטוח ושקוף, שמתחתיו יש הטעיה אופטית. התינוק לא יפול, אבל הוא לא יודע את זה. אמו של התינוק נמצאת מהעבר השני ולא מדברת איתו. אם הבעת פניה מראה אזהרה, חשש מהנפילה – התינוק לא יתקדם. כשהאם מחייכת ומעודדת, סיכוי רב שהתינוק יעיז ויתקדם לעברה.

הניסוי הזה מלמד אותנו שתינוקות יודעים לזהות את הכוונה של המבוגר (במקרה הזה – האם), ופועלים לפי הסימנים והבעות הפנים של המבוגרים. הלמידה הזו מתרחשת מיום הוולדו של התינוק, והיא מקבלת אספקט נוסף וחשוב כשהתינוק יכול להתרחק.

*ניסוי הvisual cliff שנערך בשנות ה60 ע"י Elanor Gibson & R.D. Walk, הוא ניסוי פסיכולוגי שנועד במקורו לבדוק את תפיסת העומק של התינוק האנושי, ולענות על השאלה האם חשש מגובה, או תפיסת העומק, הינם נרכשים או מולדים.

מבחינת האספקט הרגשי – כלל לא משנה איך התינוק זוחל! משנה הכוונה, המרחק אליו הוא יכול להגיע, המהירות שבה הוא זוחל – אבל ממש לא משנה אם הוא עושה זאת על הגחון, על הישבן או בזחילת שש.

כולם רוצים לזחול על שש: למה לא כולם עושים זאת?

אז כבר סיכמנו: בכל אופן של זחילה אפשר להגיע מכאן לשם. אבל עדיין… זחילה על שש היא ה-זחילה. הורים נכספים שילדיהם יזחלו על שש. למה, מה זה כל כך משנה? ובכן, בואו נמנה את היתרונות הבולטים של זחילה על שש:

  1. היא סימטרית: היא מחזקת את שני הצדדים של הגוף באותה מידה. שני הצדדים של הגוף צריכים להתנסות בפעולות של מוטוריקה גסה ועדינה, על מנת שהגוף ילמד לבחור צד מועדף בצורה איכותית בהמשך ההתפתחות (כתיבה, ציור, נגינה ופעולות רבות נוספות נסמכות על כף שלגוף יש צד מועדף. לכולנו יש יד מועדפת, רגל, עין ואוזן, והן לאו דוקא באותו צד של הגוף. הילד צריך להתנסות עד שגופו יכתיב לו מה הצד המועדף עליו).
  2. היא מחזקת: זחילה על שש משתמשת בקבוצות שרירים רבות, והיא רחוקה מהקרקע, כך שהשרירים צריכים לעבוד קשה על מנת לשמור את התינוק גבוה.
  3. היא בהצלבה: זחילה על שש מתשמשת בצד אחד של הגוף כנגד הצד השני (יד נגד רגל), שזו תבנית בסיסית שמופיעה בשלב יותר מאוחר בפעולות רבות של הגוף – הליכה, ריצה, רכיבה על אופניים ועוד. הפעולה הזו דורשת רוטציה במרכז הגוף, שנחשבת התנועה המתוחכמת ביותר שגוף התינוק יודע לעשות (במוטוריקה הגסה), ומעידה בדרך כלל על יכולות מוטוריות טובות.
  4. היא מהירה: תינוק שזוחל על שש יכול להגיע למהירויות כאלה, שמבוגר צריך לרוץ אחריו כדי לתפוס אותו.
  5. היא גבוהה: מזחילה על שש קל להיעמד ליד חפצים, כיון שגוף התינוק רחוק מהקרקע והוא כבר נמצא על הברכיים.

יש לזחילה על שש עוד המון יתרונות, ומובן למה כולנו רוצים שילדינו יזחלו כך. תינוק שזוחל על שש – סביר להניח שהוא בסדר מבחינה מוטורית. ובסדר, בעולמנו הטרוד והמאובחן, זה הרבה יותר מבסדר.

סוגי זחילה נפוצים נוספים

מדוע אם כן, קיימים דפוסי זחילה אחרים? בואו נקדיש רגע לאופני זחילה שונים: מה בכל זאת התינוק מרוויח כשהוא זוחל כך? כמובן, בכל זחילה קיימת ההתרחקות הרגשית מההורה, ומרכיב התקשורת בין ההורה והילד קיים, לא משנה איך זוחלים:

  • זחילת גחון סימטרית: כמו זחילת אינדאני, הילד שוכב על הבטן וזוחל יד נגד רגל. זוהי זחילה נהדרת! חוץ מזה שהיא מאוד מלכלכת את הבגדים (בעיה של הכביסה, לא של התינוקות) היא נפלאה. היא יעילה כמו זחילה על שש מבחינת המהירות, או לפחות כמעט כמוה. היא מחזקת את השרירים באופן אחר אמנם אבל עדיין מחזקת, ויש בה את כל היתרונות של הסימטריה וההצלבה כמו בזחילה על שש. לפעמים היא מעידה על פחד להתרחק מהקרקע, והיא אופיינית לילדים גמישים במיוחד, או ילדים עם בעיות ראיה. ילדים שזוחלים סימטרי על שש לרוב עולים לזחילה על שש בשלב מאוחר יותר.
  • זחילת גחון א-סימטרית: זוהי זחילה קצת יותר בעייתית, כי לפעמים היא מעידה על קושי ולפעמים לא. היא פחות מהירה בדרך כלל (למרות שכבר נצפו ילדים בורחים מהוריהם בזחילה כזאת במהירויות מפתיעות), והיא מחזקת את שני צידי הגוף באופן שונה. במידה והילד עושה עוד כמה דברים לא סימטריים, או באופן כללי מעדיף צד אחד של הגוף יותר מהשני – כדאי לבדוק את זה בפיזיותרפיה התפתחותית. ועדיין, הרבה ילדים משתמשים בזחילה זו בדרך לזחילה על שש תקינה לחלוטין.לרוב, ילדים שזוחלים על הגחון לא מתקשים להיעמד. למרות שהזחילה נמוכה על הקרקע, ברגע שהם רוצים להיעמד הם נעמדים לרגע על שש (גם אם לא יודעים לזחול כך) ומשם ממשיכים לעמידה.
  • זחילה בגלגול: זהו בעצם פיתוח של הגלגול הראשוני שתינוקות עושים, ויש תינוקות שמגלים את היכולת להתגלגל ברצף (גלגול "עפרון", או "סוכריה") לפני שהם מסוגלים פיזית לזחול. לפעמים התינוקות האלה ימשכו את ההתקדמות בגלגול, עד שיבינו שהזחילה היא מהירה יותר, וכדאית יותר. יש מקרים בהם התינוק מפחד להתנתק מהקרקע, או גמיש מאוד, ולכן יבחר בגלגול במקום בזחילה. אם אין בעיה נוספת – סביר להניח שיגיע לזחילה בשלב מסוים. יש כמה חסרונות בולטים לזחילה זו – היא מסורבלת, איטית למדי ולרוב קשה מאוד לזחול ככה בסביבה צפופה (גן למשל) או מחוץ לבית. היא גם לא מדוייקת – לא תמיד מגיעים בדיוק לאן שמתכוונים, וצריך לתקן.
  • זחילה על הישבן (bottom shuffling): הילד יושב על הישבן ומתקדם, עם או ללא תמיכת היד על הרצפה. למרות שהזחילה הזו נשמעת משונה מאוד, ילדים רבים זוחלים כך. במקרים רבים זחילה זו נובעת מקושי מוטורי נרחב יותר, ולפעמים כל ההתפתחות תקינה ועל פי רצף ורק הזחילה לא שגרתית. גם עם הזחילה הזאת קשה להתקדם למרחק רב, והיא דורשת כח פיזי רב, כך שהתינוק מתעייף אחרי זמן קצר ומסוגל לזחול פחות מאשר אם היה זוחל על גחון או שש. היא סימטרית במובן זה שמשתמשת בשני צידי הגוף באופן שווה, אך לא באופן שווה בין פלג הגוף העליון לתחתון. הזחילה הזו לא משתמשת בכלל בכוח של הידיים, כך שקשה להן להתחזק, ואולי נצטרך לעזור לתינוק כשיגדל, במידה ויש חולשה בפלג הגוף העליון (חגורת הכתפיים). במידה והתינוק מאחר בהשגת עוד כמה אבני דרך במוטוריקה (למשל היעמדות עצמאית והליכה סביב רהיטים), כדאי להתייחס ולטפל.
  • זחילת 3 נקודות (טריפוד): הילד נשען על כף רגל אחת, ברך נגדית וכף יד אחת. דמיינו אביר כורע על ברך, הוסיפו יד אחת על הרצפה – ואתם שם. הזחילה הזו נחשבת זחילה תקינה, גם אם היא לא סימטרית. לרוב היא מגיעה ללא קשיים נלווים, ולפעמים היא מופיעה גם לצד השני (וגם אם לא, זה בסדר – במידה והתינוק עושה דברים אחרים לשני הצדדים, ומשתמש בשתי הידיים והרגליים באופן תקין). גם מזחילה זו מגיעים במקרים רבים לזחילה על שש.
  • זחילת 4 נקודות: התינוק זוחל על כפות ידיים ורגליים, ללא הברכיים. זחילה זו היא תקינה, אופיינית לילדים שנמצאים ממש לקראת הליכה, או ילדים שרגישים למרקמים מסויימים ומנסים להתרחק מהמשטח. תינוקות מסויימים זוחלים כך רק כשהם נמצאים על דשא, או משטח אחר עם תחושה עצימה, וכשהם על משטח נוח יותר עוברים לזחילת שש. אם הילד זוחל רק כך – הזחילה היא איטית יותר, ולא נוחה, אבל לרוב לא מעידה על קושי, מלבד רגישות תחושתית.
  • זחילה לאחור ובסיבוב: זהו שלב תקין וראשוני, שמעיד כי הזחילה קדימה קרבה. התינוק מצליח להזיז את עצמו, אבל רק לצד אחד כל פעם, או ששני הצדדים דוחפים אבל לאחור. כהכנה לזחילה – זה נהדר. אם התינוק כבר גדול (עבר את ה10 חודשים נניח) והיה ראוי שיצליח גם קדימה – אפשר לעזור לו בתרגילי פיזיותרפיה פשוטים.

נורות אדומות: מתי הקושי בזחילה מצריך התייחסות וטיפול?

בנוסף לאופן הזחילה, נסתכל על עוד כמה פרמטרים לפני שנחליט אם הילד צריך להיבדק בפיזיותרפיה:

  • באיזה גיל הילד התחיל לזחול? כשילד מתחיל צעיר מאוד (5-6 חודשים), אין צורך להתעסק עם אופן הזחילה. הוא יסתדר, וסביר להניח שיגיע לזחילה על שש בכוחות עצמו. כשילד לעומת זאת מתמהמה בזחילה, מעבר ל10-11 חודשים, כדאי לבדוק למה. במיוחד אם הגיע לגיל שנה ועוד לא מצא דרך להתקדם במרחב. משנה גם מה דפוס הזחילה ביחס לגיל: ילד שמתגלגל בגיל 8 חודשים כדי להתקדם במרחב, זה סביר. אם ילד עושה את זה בגיל שנה פלוס, זה כבר מחייב בדיקה.
  • דפוס זחילה משונה במיוחד, או כזה שלא כתוב בשום ספר. כפיזיותרפיסטית נתקלתי בהכל: זחילה על הגב, התקדמות במרחב ע"י התיישבות והישכבות, זחילת ציר לצד אחד בלבד כשהתינוק מסתובב ומסתובב "עד שמגיע", אפילו 3-4 סיבובים ברצף. אם הזחילה נראית לכם משונה מדי – היא שווה אבחון ובדיקה. בהרבה מקרים תינוק מגיע לדפוס משונה של התקדמות במרחב כשהיכולות הקוגניטיביות גבוהות מהיכולות המוטוריות. כלומר: תינוק חכם וסקרן, שרוצה להגיע לכל פינה ולחקור, אבל גופו לא מצליח ללמוד דפוס יעיל לזחילה.
  • מה רמת המוטיבציה לזחילה? האם צריך "לשכנע" אותו לזחול, להביא את הצעצוע שהוא הכי אוהב, את חיית המחמד האהובה עליו, או את הדמות שהוא הכי קשור אליה כדי לגרום לו לזוז? או שכל דבר שהוא רואה יגרום לו להתניע? בדרך כלל, כשרואים מוטיבציה נמוכה מדי, סימן שקשה לתינוק. חשוב לאבחן ולבדוק האם הקושי הוא ספציפית בזחילה, או במוטוריקה בכלל, או שרמת הסקרנות והעוררות של התינוק נמוכה באופן כללי. חשוב לציין, שאם התינוק רק התחיל לזחול – הוא יזחל רק לעבר משהו שמאוד רוצה, ובהדרגה יזחל בקלות יותר. פחות או יותר חודש (בהכללה גסה, לא לתפוס אותי במילה**) מתחילת הזחילה היא אמורה לבוא בקלות.
  • איחור ביותר מתחום התפתחות אחד: האם בנוסף לאופן זחילה לא תקין, או איחור בזחילה, הילד מאחר גם בעוד תחום? האם השפה מתאימה לגיל? (גם הברות ומחוות לא מילוליות הן תקשורת ושפה), האם המשחק תואם את גילו? בלי להלאות ועל רגל אחת: מבחינת שפה – בגיל שנה צריכות להיות לפחות שלוש מילים, הצבעה ומחוות (כן ולא עם הראש, מנופף לשלום וכו'). מבחינת משחק – בגיל שנה ילד צריך להיות מסוגל לפתוח ולסגור צעצועי "חיות קופצות", להוציא ולהכניס פריטים לקופסה, לדפדף בספר. מובן שאם הילד לא נחשף לצעצועים כאלה, או אם לא יודע לשבת, לא נצפה ממנו לרמת המשחק הזו.
  • אסימטריה: כאשר ישנה זחילה אסימטרית, היא לא תמיד מעידה על בעיה. אך לפעמים הזחילה היא רק ביטוי של תפקוד אסימטרי בכל הגוף. במקרה כזה תהיה אסימטריה בתנועות נוספות: התיישבות דרך צד אחד, משחק עם יד אחת יותר מהשניה, מעברים דרך צד אחד של הגוף (למשל: מעבר מישיבה לשכיבה על הבטן רק דרך פלג הגוף הימני). לפעמים תהיה גם השטחה של הראש בצד אחד (בחלק האחורי של הגולגולת). בשנה הראשונה, תינוקות אמורים להיות סימטריים לגמרי, ותפקוד שכזה עלול להקשות עליהם בהמשך הדרך.
  • איחור משמעותי: גם אם האיחור בזחילה הוא בזחילה בלבד, הילד חכם וסקרן, אבל האיחור ביחס לנורמה הוא גדול** – חשוב מאוד לבדוק את זה, ולעזור כמה שיותר מוקדם. עזרה מוקדמת משמעותה פחות טיפולים ופחות "כאב ראש" לתינוק ולמשפחה. ככל שהתינוק קטן יותר כך קל יותר לעזור לו, והוא לא נכנס לדפוסים ותבניות תנועה שגויים שאחר כך קשה לצאת מהם. בעיקר כשמדובר בתפקוד אסימטרי. אמנם אחיות טיפת חלב לרוב יצביעו על קושי וישלחו אתכם לפיזיותרפיה – אבל האחריות היא תמיד, ואך ורק, של ההורים.

מה, בסוף כולם הולכים (או בתרגום חופשי: מה יקרה אם לא נטפל?)

הורים רבים שואלים את השאלה הזו: ואם הילד לא זוחל, אז מה? הוא יעבור ישר להליכה? הוא ידלג על הזחילה? תשובתי היא, שמרבית הילדים לא בקלות יוותרו על הזחילה. הדחף לראות "מה יש שם", כל כך חזק, שנדיר שילד לא יצליח להביא את עצמו להתגלגל, לזחול, לגרור או להסתובב על הטוסיק עד לשם.

אז האם לטפל בילד שלא זוחל? התשובה בעיני היא כן, כמובן. קודם כל, משנה לא רק ה"תוצאה הסופית" של ההתפתחות (מושג מוזר שאני שומעת המון מהורים. מה זו התוצאה הסופית? מתי מודדים אותה, ולפי מה?), אלא משנה גם הדרך, ואולי זה מה שמשנה יותר מכל. תינוק שלא זוחל, מגיל מסוים הוא תינוק מתוסכל מאוד. הוא מבין, רוצה, סקרן – ופשוט לא מצליח להגיע. תינוק כזה הוא גם בדרך כלל לא קל לטיפול, "מנדנד" הרבה כי דרישות הסקרנות שלו עלו.

לתינוק כזה מגיעה התייחסות לקושי, גם אם בגיל שנה וחצי הוא ילך "כמו כולם". בנוסף, ילדים רבים לא מצליחים לזחול בגלל סיבה מסוימת: גמישות יתר, היפוטוניה, קושי בתכנון תנועה או חולשת שרירים. כאשר נטפל בזחילה, נחזק גם את ה"צד החלש" הזה, וניתן לתינוק יותר סיכוי ליהנות מהמשך התפתחות תקין. ואם יש בעיה, כזו שעלולה להקשות עליו בהמשך – כדאי להתחיל לטפל כמה שיותר מוקדם,  כך שתוצרי ההתפתחות בעוד כמה שנים יהיו גבוהים הרבה יותר. למשל: לפעמים, הקושי בזחילה הוא הקושי בתיאום בין איברי הגוף, הנקרא דיספרקסיה, מצב שעלול להתבטא בגילאי ביה"ס כקשיי למידה. הטיפול עשוי להביא לקריאה וכתיבה טובים יותר, בטחון עצמי רב יותר, והישגים לימודיים, חברתיים וספורטיביים טובים יותר בהמשך.

חשוב לי לציין, כי הזמנים והגילאים המצוינים בכתבה ובאתר בכלל, הם משוערים, ממוצעים, ולא מדויקים  לתינוק ספציפי. אני לא אוהבת שמשווים כל דבר לנורמה, ואם משהו לא בנורמה מיד "רצים לטפל". אם יש בעיה, אני בטוחה שתשימו לב, היא כבר תפריע למשהו. עם זאת, אני מאמינה מאוד להורים, וכאשר מתקשר אלי הורה מודאג אני מוכנה להיפגש לאבחון גם אם לא יודעים לשים את האצבע על "מה מדאיג", אלא רק בשל דאגה כללית. מניסיוני, רוב ההורים יודעים על מה הם מדברים.